<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת וארא</h1>
<h2>דף יא:</h2>
והפשתה והשעורה נכתה [שמות ט']. תימא דאמר התם (במדבר י"ג כ"ב) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, ופירש התם [רש"י] שהייתה מבונה מכל טוב וכו' פי' שהייתה קלה להוציא פירותיה מצוען מצרים, והא חזינן הכא איפכא שצוען מצרים היתה יותר קלה להוציא פירותיה מחברון, כי רש"י (ז' כ"ה) פי' דכל חדש שמשה המכה ומכת בכורות היתה בניסן כדמשמע קראי, א"כ התחלות המכות היתה בתמוז, ולפי זה אז היה מכת ברד בטבת, ואז היו שעורים אביב, ובא"י לא היה אביב עד ראש חדש ניסן. ושמא מה שאומר הכא כי השעורה אביב אינו אביב ממש, אלא ר"ל אביב פי' שהיו לו קלחים שלא היה יכול לעמוד בפני [שהוא] קשה. וי"מ דברביעה השניה מיירי וב' רביעיות הן, ואיני מבין מה דעתם, לכך נראה כדפירשתי לעיל.
<h2>דף סז:</h2>
ה' הצדיק [שמות ט']. הפה שאמר (שם ה' ב') לא ידעתי את ה' הוזקק לומר ה' הוא הצדיק, ולפי שהצדיק עליו את הדין זכה להוציאו מן הים שנ' (בשלח י"ד כ"ח) עד אחד פי' פרעה. ולכך פסק דנאה לומר בקול רם "ואתה צדיק" בעניה אחת, כי הקב"ה מתפאר למלאכי השרת כשאומר ואתה צדיק. אך קשה מאי שנא דגבי (ברד) [דבר] וערוב כתיב בהו והפלה ה', מה שאין כן (בדבר) [בברד] וכנים וצפרדעים ושחין. וי"ל לפי שאילו מכתן יצאה מאותו מקום, כנים מן העפר, ודם וצפרדעים מן המים, וכן שחין וברד נמי, אבל (ברד) [דבר] וערוב בא ממקום אחר, והפלא שבארץ גושן לא שמשו, כמו שאומר (ח' י"ח) לבלתי היות שם ערוב, וכן גבי [דבר כתיב (ט' ד') והפלה ה'. וגבי] ברד כתיב רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד, ובמכה זו נתקלקל התבואות והאילנות ובהמה ואדם, מה שאין כן במכת דבר שאומר למעלה הימנו שלא לקו בו אלא הבהמות, [ו]לכך נאמר בו חטאתי הפעם, מה שלא אמר כן בשאר המכות, (וזהו הפלאה האמורה בהן). אך קשה דלעיל פי' רש"י על מכת ברד (ט' י"ד) את כל מגפתי פי' רש"י מכאן שמכת בכורות קשה מכולן, [וק"ק הא כתיבא גבי ברד א"כ ברד קשה] ממכת בכורות, עוד איך שייך מכת בכורות לכאן. והמלמדים וגם הקראים משבשים הפירושים וקורין, מכאן שמכת בכורות קשה מכולן, פי' משום דלקו התבואות והפירות, וטעות הוא בידם כי לא מצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש. אבל הר' אהרן בר' משה פי' כך דלעיל "מכת בכורות" קאמר, כי גבי ברד לקו הבהמות והתבואות וגם העבדים והשפחות שהיו בשדה, והכתוב קורהו כל מגפותי לפי שלקו גם בני אדם עם הבהמות והתבואות, א"כ שקורא כל מגפותי בשביל שמתו יכול להיות מאה עבדים או אלף, מכ"ש מכת בכורות שהוא קשה מכולן לפי שאין שם בית שאין שם מת, וגם (היו כתיב) שהיו בהם חמשה או ששה או יותר בכורות, וגם בכורות אחרים שהיו במצרים, וגם בכוריהם שהיו במקומות אחרים כדפי' רש"י בפרשת בא (י"ב, כ"ט ל').
